ראיון עם היוצר
/ שחר גרוסמן
בכל רגע נתון, ככה מבלי שאתם מרגישים, מישהו יוצר פה משהו. זה טוב, זה רע, מה
שבטוח שאתם פשוט חייבים לדעת על זה. ומבלי להתיימר יותר מידי, כאן הוא המקום להתחיל.
מין קטע טום ווייטסי כזה
אריאל קליינר הקליט את "כשאנחנו קורים" במכשיר הקלטה בביתו.
הוא בן ,23 מנגן מגיל ,15 גר בירושלים ולא מזמן יצא אלבום פרי עטו לחנויות. הוא כתב
והלחין את רוב השירים, הוא ניגן על רוב הכלים, הוא הקליט על מכשיר הקלטה 8 ערוצים
אצלו בחדר, עשה מיקסים באולפן של חבר שלו, צייר עם חברים את העטיפה, ומפיץ את
הדיסק דרך " פאקט- רקורדס" אה, וטוב לו בחיים.
איך נולד האלבום?
במקרה. קניתי מכשיר הקלטה 8 ערוצים, לא יודע למה. בהתחלה הקלטתי עליו את החומר של
"פרוייקט הגומיה" (הרכב שמנגן רוק אלטרנטיבי ואני חבר בו), ואז פגשתי בטעות את דויד
פרץ מ"בלובנד", להקה מבאר שבע. הוא התלהב מהחומר והתחלתי לעבוד איתו. הקלטתי
בבית ואת המיקסים עשיתי אצלו באולפן בבאר שבע. תוך 3 חודשים האלבום היה מוכן.
מי מנגן בו?
ברוב הכלים אני מנגן, כי כל מי שניגן איתי ב" פרוייקט הגומיה" לא היה באותה תקופה בארץ.
יש כמה שירים שבהם אנשים אחרים מנגנים בחלק מהכלים, ובשירה השתתפו הדרה, אפרת
ואורי.
ולמה כל כך טוב לך?
כי אני במצב האופטימלי של חיי. אני נורא אוהב את העשייה הזו, את הכתיבה, והאלבום
שיצא לי נשמע בדיוק כמו שאני רוצה. הגדולה של יורם מ"פאקט- רקורדס" היא שהדיסק הוא
במאה אחוז שלך, אף אחד לא נוגע בו, ויש לך חופש אמנותי מוחלט. הוא משווק את הדיסק,
אבל לא מאלץ אותך לשנות בו משהו לטובת המסחריות. העלויות של תהליכי ההפקה
והשיווק הן אפסיות, מה שכמובן משפיע על הצליל של הדיסק וגם על כמות המכירות.
אבל ככה אני רוצה שהדיסק יישמע וככה אני רוצה שהוא ישווק. זה הדבר האמיתי בעיני.
אתה גם מופיע?
לא. אין לי כח לזה, לכאב ראש שמסביב. כשיצא הדיסק של "פרוייקט הגומיה" עשינו כמה
הופעות בירושלים. ב"צוללת הצהובה" ובעוד פאב. חוץ מזה, עשינו הופעת חימום ל"יאפים
עם ג'יפים" ול"הפוריטנים הצעירים", שאגב הקליטו את הדיסק שלהם על המכשיר שלי, אבל
זהו. בכלל, אני אוהב יותר לכתוב, להקליט. ואני סומך על הדיסק שימכור את עצמו גם בלי
הופעות.
הטקסטים של אריאל לא מעבירים שמחת חיים, בלשון המעטה. "איך שאת מסתכלת עלי
לפעמים, איך שאת מפספסת אותי בין המילים, אף פעם לא ביקשנו שזה יגמר, למרות שתמיד
ידענו, קיים משהו אחר" (מתוך "כשאנחנו קורים") הלחנים נעים בין רוגע לבין יאוש, וכל
אפקט קולי משרת את מה שהמילים מנסות להעביר. אם אלה הרוחות שמתחילות חלש
והופכות לסערה ככל ש"הכל עננים" מתקדם, אם אלה הדיבורים והשירה של הדרה לוין- ארדי
או קולות המשיכה באף ברקע של "אי מייל ריק" שתורמים לאווירה המסטולית, ההזויה, של
השיר.
דיכאון, על שום מה?
דיכאון? לא יודע. אלה פשוט שישה קטעים שהלכו טוב ביחד, שיש להם משהו משותף. החומר
שאני כותב עכשיו הוא דווקא יותר בכיוון של נויז, יותר קצב, יותר רעש. לא ממש התכוונתי
שהדיסק ישדר דיכאון.
מה עם "הכל עננים", למשל, שמתחיל איפשהו בתחתית החיים וצולל עוד יותר למטה?
"הכל עננים" התחיל בשורה אחת - "השמיים כל כך יפים אבל זה הכל עננים" - שרצה לי
בראש בערך שבועיים, ויום אחד חזרתי הביתה שיכור והמצאתי את שאר המילים תוך כדי
נגינה. גם "אי מייל ריק" התחיל ככה. חזרתי הביתה בגילופין ועשיתי נסיונות עם כל הכלים
שהיו אמורים להשתתף ב"כשאנחנו קורים" - הגיטרה, הקלידים, האקורדיון, המפוחית. אבל
את כולם ניגנתי לאט. ואז אמרתי, וואלה, זה יכול להיות מין קטע טום ווייטסי כזה. לקחתי
את המחברת שלי, דפדפתי וקראתי שורה מפה שורה משם, והקלטתי תוך כדי. הדיבורים של
הדרה בשיר זה משהו שהקלטתי בטעות לפני שהיא התחילה לשיר את "כשאנחנו קורים". זה
נורא שזה ככה? מאכזב.
אולי, קצת, כי יותר נעים לגלות שמי שכתב דברים לא פשוטים גם התכוון לזה, הפיק
אותם מתוך עולמו הפנימי.
אבל יש לי עולם פנימי ענק! באמת! זה נכון שחלק מהדברים הכאילו- מתוחכמים נוצרו להם
בחצי מקריות, אבל בסך הכל הבסיס קיים והוא בא רק ממני. החיבור וההדבקה של
המרכיבים אחד לשני לא תמיד היו מכוונים, אבל כל עוד התוצר יפה ואפשר להפיק ממנו
הרבה דברים, למי אכפת למה התכוונתי?
מה הלאה??
ב"פרוייקט הגומיה" אנחנו עובדים על עיבודים לשירים של בוב דילן. חוץ מזה, כמו שאמרתי,
אני עובד על חומר שלי בכיוון יותר נויזי, יותר כסאח. ובינתיים אני נותן לאלבום הזה לרוץ.
כמה משיריו של אריאל קליינר תוכלו לשמוע בערוצי הרדיו של מומה: אלטרנטיבי ישראלי,
שירים בלחש ושירי אהבה מתוקה.