יוחנן קרסל: אושר		2008	קקטוס

		משתתפים: יוחנן קרסל, דויד פרץ, איתן פישר, איתי היבשר, חגי נחתומי, אוהד (O.D) גולדברט, שי שעשוע, ניסים (מונו) מסס, שרונה שם טוב, רות דולורס וייס, נדב אזולאי, אשר בלכמן, חנה בלכמן, גיל חזן הפקה מוסיקלית : דויד ויוחנן 1 זה בא לפעמים 2 אליאור 3 ציפור שונה 4 נער פוסטר במכבי 5 אל תברח לי, שיר 6 בפינה שלך 7 חורף 8 כמו פרחים 9 צורף מילים 10 היום מתרוקן ביקורת סינגל: צורף מילים / יוסי חרסונקי ביקורת סינגל: צורף מילים / עמרי גרינברג (נענע)

סיפור שמתחיל בסוף היקום.

לא האולפן, אלא סוף היקום האמיתי. על המפה הוא מסומן כ-מדרשת בן גוריון. אי בודד של שלווה תהומית שנמצא אי שם בדרך למצפה רמון ולאילת. עם נוף שכאילו נלקח מצילומי המאדים. המצוק האימתני מעל נחל צין. ההר המשולש 'חוד עקב' שמתנשא מהצד השני, והבקעה רחבת הידיים שפרושה הרחק מאחור. המקום הזה הוא לא ממש חלק ממדינת ישראל. יש לו מימד משלו, קצב חיים משלו, אוויר משלו. שום דבר מכל ההמולה הדחוסה האלימה והכואבת של החיים בישראל לא מגיע לכאן. מה עושה לבנאדם להעביר את רוב שנות ההתבגרות שלו בבועה השלווה הזאת? אולי רק שק שלם של נאיביות ואמונה שכל האנשים טובים והכל מסתדר בסוף? אין לי תשובה ברורה אבל אני יודע שהחיים האמיתיים שלי התחילו רק כשיצאתי משם. זה השקט הזה. שקט ששומעים בו רק את הרוח של המדבר משוטטת בחמת זעם... השקט הזה נכנס למעמקי נימי הנשמה. אי אפשר לברוח ממנו. כשמנסים בכל זאת, המקום הקרוב ביותר לעשות את זה נמצא ארבעים דקות נסיעה צפונה. העיר הגדולה... מהי אותה עיר גדולה? אני הכרתי רק אחת כזאת. באר שבע..

ההרפתקה הגדולה של החיים שלי התחילה אי שם באמצע שנת 95'. הקיץ ההוא היה חם מאוד. אנחנו נעצרים עכשיו במכונת הזמן באמצע יולי אוגוסט מהבילים במיוחד כמו שרק קיץ ישראלי מהביל במיוחד יכול להיות, עם השמש המדברית שקופחת על הראש ללא רחמים. וזה אני שם בתמונה המטושטשת של הזכרון. חייל משוחרר, ילד בן 22 שמגיע לבאר שבע כדי להתחיל את החיים באמת, אבל לא באמת יודע מאיפה להתחיל. חייתי ונשמתי מוזיקה. כתבתי לעצמי שירים בראש שאף אחד לא ישמע, רק כדי לשכוח אותם אחר כך. כמעט כל מה שהרווחתי עד אז בעבודות מזדמנות שונות יצא באופן כזה או אחר על מוזיקה. הייתי צרכן מוזיקה כפייתי... החיים שלי התנהלו בין קניית תקליט אחד ועד לקניית התקליט הבא. וכך זה היה אך טבעי שנשאבתי עד מהרה למקום שהפך להיות הבית השני שלי בעיר הגדולה (הראשון היה מעונות סטודנטים). זו הייתה חנות התקליטים היחידה שהייתה באותם ימים בבאר שבע. היא שכנה לבטח בבית המקדש האולטימטיבי של תרבות הפנאי בעיר- קניון הנגב כמובן. די מהר הכרתי את כל צוות המוכרים שעבדו בחנות. במיוחד אחד מאוד מסוים מביניהם. בחור שמנמן ומאיר פנים, שנראה כמו הבן של הירקן בשוק הסמוך, אבל ידע לספר על כל תקליט ודיסק שהיו בחנות. כנראה שגם אני משכתי את תשומת ליבו. אולי באותו יום שנכנסתי כדי לקנות את אלבום ההופעה של הוולווט אנדרגראונד, שבדיוק יצא. הקליק נוצר.

ומאותו יום ואילך הייתי מגיע לשם בכל פעם קצת כדי לקנות תקליטים, אבל בעיקר כדי לדבר איתו. על מוזיקה. הרבה מוזיקה. הוא היה דעתן מאוד, הבחור. מאוד נחרץ. את מה שהוא אהב, הוא אהב עד כלות נשמתו. את מה שלא- הוא ידע להסביר בצורה הנחרצת ביותר למה זה לא שווה את הזמן. וכמה שכבר הרגשתי אז בהבדלים האישיותיים העצומים ביני לבינו, אהבתי להקשיב לו. כי מבעד למעטה הנחרצות הזאת אי אפשר היה לפספס את הנשמה המעונה בפנים, שמחפשת לחדור מבעד לשכבות החיצוניות השטחיות של המוזיקה, ולהגיע לליבה הפנימית, למקום שממנו הכל מתחיל. אי אפשר היה לטעות בזה. זה היה מרתק. לפעמים הייתי מגיע לשם וקונה בכוונה אלבום שידעתי שהוא לא אוהב, רק כדי לראות איך הוא יגיב. וגם להיפך. כשקניתי משהו שהוא אהב נורא, יכולתי בכל פעם לראות את הניצוץ הזה נדלק לו בעיניים.

אני לא זוכר באיזה שלב הוא סיפר לי כבדרך אגב שהוא כותב שירים, ויש לו להקה. זה תמיד נשאר כדרך אגב, ואני גם לא שאלתי יותר מדי. מצחיק שבמשך כל הזמן הזה, תקופה ארוכה בכלל לא ידעתי איך קוראים לו. איכשהו זה אפילו לא היה רלוונטי לשאול. הוא תמיד היה שם... אצלי הוא היה מתויק בראש בתור "הבחור הנחמד מחנות התקליטים שעולים אליו לרגל כדי לדבר איתו על מוזיקה". ופה נכנס העניין של הגורל. אוי, הגורל... סרט המתח שובר הקופות המצליח ביותר בכל הזמנים. ואיך שהוא כותב לנו את התסריט של החיים שלנו, כולל במאים, צוות הפקה וליהוק שחקנים, והכל בלי שנדע בכלל, ובלי שתהיה לנו איזושהי מילה בנושא. ואני בטוח שלכל אחד יש בחיים את אותה נקודה אחת מסויימת, אותו יום אחד ששינה את הכל לטוב או לרע.

בסרט 'הדלתות המסתובבות' הפרטי שלי, החיים יכלו להמשך להם בעצלתיים מאותו קיץ רחוק, בלי שמשהו יטריד אותם, לעוד הרבה שנים. שנים שבהם מי יודע מה היה קורה. לאן הייתי מתגלגל, מה היה יוצא ממני, אילו שירים הייתי כותב? לאיזה אתר אינטרנט הייתי כותב את השורות האלה, אם בכלל?

אבל החיים שלי השתנו ביום ה-22 באוגוסט 95'. הנה אני בעוד זכרון דהוי, מגיע בבוקר לחנות התקליטים, והבחור (שבשלב ההוא נדמה לי שכבר ידעתי שקוראים לו דוד) פתאום זורק לי ככה משום מקום: "...אה, דרך אגב יש לנו הופעה בשבת הבאה, חימום לפני ירמי קפלן ב'גרין קארד'. אם אתה רוצה לנגן איתנו יש חזרה בעוד יומיים. הנה, קח תשמע את השירים.."
ועוד לפני שהספקתי להוציא מילה מהפה, הוא הוציא מהתיק ונתן לי ביד קלטת מרופטת שעליה רשומות בכתב מרושל שלוש מילים: ח ל ו מ ו ת   פ ו פ   ר ט ו ב י ם. . .

קליפים "כמו פרחים" [במאים: רעות הרשקו ושפיר סרוסי] הופעות הסוף של "בפינה שלך" (3:00), פסטיבל אינדי-נגב 19 אוקטובר 2007 "צורף מילים" (3:59), פסטיבל סמילנסקי 2007

---

יוחנן: שירה, גיטרות, בס, מילים ולחנים
דויד פרץ : גיטרות, בס, קלידים, סימפולים, תיכנות תופים, אפקטים, הקלטה ומיקס
איתן פישר : בס, פרטלס ('היום מתרוקן')
איתי היבשר: תופים
חגי נחתומי: תופים
אוהד (O.D) גולדברט: קולות ('אליאור'), האמונד ('בפינה שלך') , עיבוד מיתרים ('ציפור שונה')
שי שעשוע: גיטרה חשמלית ('בפינה שלך')
ניסים (מונו) מסס: פעמוני רוח ('בפינה שלך'), עוזר טכנאי
שרונה שם טוב: שירה ('צורף מילים')
רות דולורס וייס: שירה ('בפינה שלך')

רביעיית מיתרים

אשר בלכמן: כינורות. חנה בלכמן: צ'לו. גיל חזן: ויולה.

נדב אזולאי: מיקס.
אמיר גרומן: גיטרה (הופעות)
אלעד שופן: בס (הופעות), לחן "אל תברח לי שיר"
רגב אשכנזי: תופים (הופעות)

זה בא לפעמים (אינסט') אליאור ציפור שונה נער פוסטר במכבי אל תברח לי, שיר בפינה שלך חורף כמו פרחים צורף מילים היום מתרוקן

אליאור
אליאור תמיד אומרת / שהחיים שלה הם כמו סרט / דל בתקציב והפקה / איך קרה שהבטחה כל כך גדולה חלפה בקול דממה דקה? / כל ערב היא חוזרת / אל הבית במבשרת / אל בעל וילדה קטנה / החיים עברו כמו רגע שנמחק / אבל פתאום היא לא מבינה // אליאור... אליאור... / איך התרוקנה תוכנית החיסכון של האהבה? / הרגע שהיה ונעלם / ושוב לא יחזור אל אליאור // היא מייפה היא מקשטת / את השגרה המקומטת / למרות שאין לה בשביל מה / עוד דמעה סגולה של מייק אפ מכסה / על מה שלא תגיד אף פעם // אליאור... אליאור ...// הם קראו לה על שם כל מה שאין לה / אליאור.

ציפור שונה
לכל מי שהיא פגשה / הייתה מן הרגשה / ובפנים הוא לא הצליח לבטא אותה / זוג עיניים ירוקות / פנים יפות כל כך / למה לך, ציפור שונה? // כל היופי בעולם לא התחלק שווה / בין פרטים קשים / גם לא העצב כנראה / נפש מתחבטת בתוך כלוב זהב כלואה / למה לך, ציפור שונה ? // ובתמונה היא לא משתנה / ומחייכת לה בשקט לעצמה / לא תשמע אותה בוכה / לא בשלה והיא ב-שלה / ובפנקס קטן / כותבת את הסוף של הסוד // "כובד המשא הזה מפריע לי לעוף / למה לי לשקוע בו אם רק אפשר לצוף"/ ומבטה למצלמה מסגיר את התשובה / ולא יכולתי שלא לחשוב ש... // וכשירדה החשיכה היא קמה והלכה / לא רצתה לראות את התהום שלרגלה / את עיניה היא עצמה ואז התעופפה / תחזרי, ציפור שונה // ובתמונה היא לא משתנה ומחייכת לה בשקט לעצמה / לא תשמע אותה בוכה / לא שלי ולא שלך / וכציפור גאה / שייכת לשמיים עכשיו.

נער פוסטר במכבי
אל תיתן לתמונות / אותך להטעות / החיוכים באים במקום רגשות / והם רק מסתור / במבט לאחור / החידלון כבר כאן / נותר רק לבהות / לתהות / לתעות // חיכיתי שנים / לנערת גלגל שלא חיכתה לי / בלי גאווה בחלון ראווה נשארתי / נער פוסטר במכבי // החיבוק החברי / הוא לא אמיתי / את הקבוצה זוכרים אבל לא אותי / חיפשתי אותך / ייאוש ושימחה / לקעקע את האושר המר / בעודו באיבו // חיכיתי שנים / לנערת גלגל שלא חיכתה לי / בלי גאווה בחלון ראווה נשארתי / נער פוסטר במכבי חיפשתי שנים / תהפוכת גורל שלא הכתה בי / בלי אהבה בחלון תאווה / נשארתי / נער פוסטר במכבי / נער פוסטר במכבי / נער פוסטר במכבי .

אל תברח לי, שיר
הוא יושב על הספה / כמעט, כמעט לידה / רוצה לומר לה איזה משהו חכם / אבל זהו, שאין לו מה / והיא נראית קצת מתוחה / והיא יושבת שם דרוכה / תמיד צריכה למצוא בדיחה / כדי להסתיר את המבוכה // ויש פרפר או שניים בתוכה / אבל היא עוד לא בטוחה / ואל תברח לי, שיר עכשיו / כשאני מחפש אותך // אז עכשיו הוא מחשב / כמה יוכל להתקרב / ולאט לצמצם את המרחק / לפני שהיא תשים לב / הוא מחליט לא למהר / אם רק אפשר להתקרב / לקורא מחשבות / לראות מה בראש שלה עובר // והיא בינתיים ממשיכה לדבר / הוא כבר חושב על משהו אחר / ואל תברח לי שיר, סוף סוף / כשהתחלת להתבהר // הבוקר בדרכו לעלות / כשהוא מתחיל לקלוט / שאם הוא לא יעשה משהו עכשיו / שום דבר לא עומד לקרות / ואז בהחלטה מהירה / הוא מלטף את שערה / אבל כשהוא מגשש לנשיקה... / היא זזה ברתיעה // והעיניים שלה פעורות בהפתעה / רק אז הוא מבין עד כמה הוא טעה / תברח, תברח לי שיר עכשיו / אתה עושה לי רע .

בפינה שלך
יושבת בפינה שלך / עוצמת עיניים ונסגרת / הטלוויזיה מאירה אותך / ילדה קטנה מבוגרת // הכתוביות על המסך / הפסדת את סוף הסרט / אני מביט עלייך כמו שאת / אישה שלא מדברת // אבל מילים מרחפות באוויר מעצמן / גם אם לא תמיד אומרים אותן // כבר אין אורחים, את יכולה- / לחזור ולהיות משוחררת / עוד נשיקה בקעקוע שלך / אולי עכשיו את נזכרת // שאהבה נמצאת בכל פינה / גם אם לא תמיד עושים אותה / כן, אהבה נמצאת בכל פינה / גם אם לא תמיד עושים אותה // הרגע יגיע בסופו של דבר / ומה משתבש תמיד בדרך אל המנוחה / רק זמרת דקה / מאופרת לבן / מתוך הרמקולים לוחשת: /
"oh my lover… don't you know it's all right"

חורף
חורף לא ייצא לאור / הוא לא מסחרי מספיק / לא טוב בשביל למכור / אובך, רוח, פרץ של קור / התעשייה של הזיכרון / רוצה את זה אפור // חורף הוא עוד שיר מגרה / מבט שפגש מילה / ולא הבין אותה / כשנזכר, היה מאוחר / שלושה ימי גשם / והסיפור הזה נגמר // זה לא מספיק בשביל להתגעגע / ולא בשביל להיעצב / אין תפאורה טובה / להתכרבל בה / ולהתאהב / מספר הטלפון רשום על פתק / בלי שם או כתובת לידו / ימתין לו מיותם / לעוד חורף / שיבוא

כמו פרחים
עוקב מהצד / אתה והיא / והניצוץ שביד / מלך הכוונות הטובות / אתה מלטף / תנועה של אמן / כל כך מיומן / ומוכן כמו תמיד / עם המילים הנכונות // ואני אומר- / מה אנשים מוכנים לעשות / בשביל הרגשה מזויפת של אושר / אושר // אומרת שכבר הגיע הזמן / ללכת מכאן / וצפצוף של כפתור המכונית הנועל / זוכר איך שפעם / בזמן אחר / היית אליי מדבר / ועכשיו המבט מתנצל // אז מה אנשים מוכנים לעשות / בשביל הרגשה מזויפת של אושר / הם לא רואים / כתוב בפנים / שקרים לבנים / שקרים אדומים / האגרטל היקר בסלון מלא / בשקרים מוסכמים / כמו פרחים / כמו פרחים.

צורף מילים
מנסה למצוא מילה / שתתאים לך לחולצה / שאת לובשת בכל פעם ש- / את רוצה להיות יפה / שתתחרז לך בשיער / שתגלוש עד הצוואר / שתזהר שם, בקצה של השרשרת / ותאיר לך כל דבר // כל מה שאני מוצא אף פעם לא נראה לי / ואין לי דרך לתאר אותך מבלי להיות בנאלי // לא קלה היא מלאכתו / של צורף מילים / תלי תלים / שבבים נופלים / אל רצפה קרה // מחפש את המשפט / שישתלב לך במבט / שירעיד אותך וילטף / את כל הגוף שלך, לאט... / אז לכי לך, לאיש שלך / שרוצה אותך כל כך / היום אני אכתוב לך הקדשה / עד מחר אני אשכח // כל מה שאני מוצא אף פעם לא נראה לי / כי אין לי דרך לתאר אותך מבלי להיות בנאלי // לא קלה היא מלאכתו / של צורף מילים / תלי תלים / שבבים נופלים / אל רצפה קרה // צורף מילים / לתכשיטים זולים.

היום מתרוקן
היום מתרוקן / אל הגבעה של הכפר השכן / וכל התלאות / עפות עכשיו אל תוך אופק דומם / השמש תרד / אל מעבר לעץ, ולבית השומם / ואת האישה שאני נושם // בחדר אפל / אור הירח אלינו נופל / מבין התריסים / על קיר זרוע פסים מסתכל / ושוב מסובך / ועדיין, אולי לא עד כדי כך / כי אני נרדם בחיבוק שלך.