פרויקט הגומיה : פרויקט הגומיה		2000	פאקט/קקטוס

		נגנים: אריאל קליינר, אילן ברונשטיין, נועם פאוסט, אלעד הורוביץ, יאיר מורג, יונתן זאבי הפקה מוסיקלית : דויד פרץ ואריאל קליינר הוקלט באולפן בית קליינר והושלם באולפני סוף היקום, באר-שבע 1 יותר מדי מילים 2 נחיל דבורים 3 הגומיה 4 מיכאל 5 מיכאל (סלייט רטורן) 6 שקיעות של מלח 7 קרימינל 8 כל הימים 9 הנה זה אתה 10 עוד כמה חודשים 11 אני כאן 12 חצי חיוך ביקורת של אבי אפרתי

פרויקט הגומיה עושים דילן : רוחות של טמטום		2001	פאקט/קקטוס

		נגנים: אריאל קליינר, נועם פאוסט, אילן ברונשטיין, אלעד הורוביץ, גיא ביבי. נגנים אורחים: יאיר שליידר, דויד פרץ, מקהלת הילדים "החוג לאומונויות" של ציפי קליינר תרגום השירים: נועם פאוסט מלבד "שתרגישי את אהבתי" ע"י אילן ברונשטיין הפקה מוסיקלית: דויד פרץ הקלטות: "פרויקט הגומיה" באולפני בית קליינר השלמות ועריכה דיגיטלית באולפני סוף היקום, באר-שבע, ע"י דויד פרץ 1 באמת מזל טוב 2 רוחות של טמטום 3 המלכה אסתר (בערך) 4 התעוותות של הגורל 5 כל מה שאני רוצה 6 סניור 7 האיש במעיל השחור 8 אנג'לינה 9 שתרגישי את אהבתי 10 ילדת רחוב 11 את ילדה גדולה עכשיו 12 רוב הזמן ביקורת בשרת העיוור ועוד ביקורת ואחרונה במומה

אריאל קליינר ופרויקט הגומיה		2002	פאקט/קקטוס

		נגנים: אריאל קליינר, נעם פאוסט, אילן ברונשטיין, גיא ביבי, דויד פרץ, אורי דרדיקמן, אורי גרנות (חליל), oioioio (חצוצרה), כנרת לוריא (קולות) מילים, לחנים : אריאל קליינר הפקה מוסיקלית : דויד פרץ הוקלט באולפני בית קליינר ובאולפני סוף היקום באר-שבע 1 בגלל הכשלונות 2 מפלצת ירוקה 3 רוצה להיות מהנדס 4 חרדל 5 מיזו 6 עלים ותפוחים (רקובים) 7 סוס וריכבו 8 כל הימים 9 בין המוחשי והמופשט 10 חתכים מנייר 11 אמא של מיה ביקורת השרת העיוור ואחת מאת טרוי

אריאל קליינר - שירה, קלידים
נעם פאוסט - בס,שירה
אילן ברונשטיין - גיטרה
אלעד הורביץ - גיטרה
גיא ביבי - תופים

השפעות: פייבמנט, ניל יאנג, סוניק יות'

ציטוט :להקה כמו שרק פרויקט שהוא להקה יכול להיות

"פרויקט הגומיה" באתר של "פאקט"

הפרוייקט במומה

נישאים ברוח 'רוחות של טמטום' אלבומה השני של 'פרויקט הגומיה' מעביר את שיריו של בוב דילן לעברית עדכנית. נועם פאוסט, סולן ההרכב והמתרגם: "רציתי לחקור את המשמעות מאחורי האגדה"

הראשון יותר מדי מילים נחיל דבורים הגומיה מיכאל שקיעות של מלח קרימינל כל הימים הנה זה אתה עוד כמה חודשים אני כאן חצי חיוך put you down

עושים דילן באמת מזל טוב רוחות של טמטום המלכה אסתר (בערך) התעוותות של הגורל כל מה שאני רוצה סניור האיש במעיל השחור אנג'לינה שתרגישי את אהבתי ילדת רחוב את ילדה גדולה עכשיו רוב הזמן כל המילים של בוב דילן (בוב דילן בויקיפדיה) תרגום: פרוייקט הגומיה (בעיקר נועם) מקור מול תרגום

קליינר והגומיה בגלל הכשלונות מפלצת ירוקה רוצה להיות מהנדס מיזו עלים ותפוחים (רקובים) כל הימים בין המוחשי והמופשט חתכים מנייר אמא של מיה

יותר מדי מילים

יותר מדי מילים שלא אומרות מה שאני רוצה
המוח כמו גורס אשפה בהם הוא מתמלא
אני אוהב אני שונא אני מרגיש מוזר אני אוהב אותך אבל עכשיו הכל עבר

Come on yeh everybody in the house say yeh
shake your hands around the floor yeh…

יותר מדי מילים שלא אומרות מה שאני רוצה
המוח כמו גורס אשפה בהם הוא מתמלא

יותר מדי מילים שלא אומרות מה שאני רוצה
המוח כמו גורס אשפה בהם הוא מתמלא
אני אוהב אני שונא אני מרגיש מוזר אני אוהב אותך אבל עכשיו הכל עבר

בוא נצא לטייל תראו הערב קר
איזה עולם אכזר אבל עכשיו המעבר

יותר מדי מילים...


נחיל דבורים

זה כמו נחיל דבורים המבט שלך עלי
לא עוזר להתכופף האשמה כבדה מדי
כן האלכוהול הכניס אותי, עכשיו האלכוהול מוציא
כמו בסרט שהגיבור הבין וצעק
"אוי לא! זיינתי את אחותי"
והוא קפץ והיא חתכה ובסוף מה שנשאר
היה הורד הרקוב שמונח לה על הכר

עכשיו זה פשוט לא משנה
זה לא חשוב יותר
לא בגלל המוסר
פשוט כל העולם אחר
המרחקים האבסורדיים הצטמצמו להגיון
ובורות חדשים נפערים במקום הלא נכון

וכמו השלג את נמסה עכשיו, לי בין האצבעות
ונעלמת למקום שאני כבר לא יכול לראות
ולנשימה שלך עלי יש ריח של שנאה
זה לא שאת לא יכולה את פשוט כבר לא רוצה

עכשיו זה פשוט לא משנה ...


הגומיה

הגומיה פגעה בחלון לא בתמונה כמו שרציתי
זה עושה לי להרגיש קצת רע
בפעם העשירית שניסיתי
כל הדברים החכמים שאמרתי
לא חשבתי עליהם בכלל
אין פרות חולבות בחלל

יש הרבה בגדים שאני רוצה ללבוש אבל לא מעיז לקנות
לבנתיים בחלומות עם מעיל מפרווה ונעליים גבוהות
כל החורף אני קיויתי אבל זה היה מזמן
לא ציפיתי לראות אותך כאן

יש ציר חדירה אצלה בשמלה כל חצי עגולה אני עולה מולה
לתוצאות כדורגל


מיכאל

קוראים לי מיכאל ואני צריך לגדול
קוראים לי מיכאל ואני רוצה הכל
תמיד אני אהבתי לחם עם גבינה
אבל לא נשאר לי עוד
כל הדברים ביחד נבנים
כל הדברים נבנים ביחד


שקיעות של מלח

הלב שלי כמו עמק
יורד עמוק אל תוך הים
רואה שקיעות של מלח
נספג עמוק בתוך כלי הדם

הלב שלך כמו קרח
אטום לבקשות
אם אני מבקש לבוא בך
מאחורה את ישר מתחילה לבכות

איזה בלגן קיים
בין 2 מוחות
אחד מסודר שני מלוכלך
אלפי כריות לא יספגו את המכות


קרימינל

אני מאחורי האוזניים שלי
איפה אתה עכשיו?
ראיתי אותך מאחורי האוזניים שלך
בורח כמו גנב
יוצא לרחוב מסתובב בשכונה
שואף הרבה כדי להרחיב את הריאות
מסתכל הרבה, רואה מעט מדי
מזמן הפסקתי לא הספקתי לחיות

שפע ברכות קיבל לרגל שחרורו הקרוב
קרימינל אינטלקטואל ליגה ז'
יושב על המיטה לא מרגיש טוב
בדירה קומה 3 פלדלת אדומה נעולה מבפנים
קרימינל תולה תמונה ממגזין צבעוני
של מכונית ובחורה
מסתכל
נזכר איך בשנה שעברה בחופשה
מסתכל

קרימינל אינטלקטואל מתכסה בשמיכה עבה
מנסה ליצור קצת לחץ
אשליה של עוד שכבה
קם סוגר את התריסים
סוגר חשמל ואור
נכנס מתחת למיטה
מנסה להישאר ערני
מפחד מהנודע
נרדם לתוך שינה קלה


כל הימים

כל הימים הם קדימה
רוב סוגי הצמחים עוד ימשיכו לגדול
ומה שאין בך פנימה
תוכל מחר לבשל ולאכול

בתוך הראש יש לך מוח
גם בלי לגעת בו זאת עובדה
והוא עובד כמו קן נמלים משומן
עם זרמים של חשמל והמון תודעה

ואם פוגעת בו אבן
זה כואב אותו הדבר בדיוק
אפילו אם אתה רובוט
אתה סוג של קולקטיב
שלתשומת לב הוא זקוק

כל הגרביים שקיבלת מאחיך הגדול
לא יספגו את האגם שבתוכך חקוק
מאז שהיית תינוק נהנית
מהדליפה הזאת של הבקבוק

וגם עכשיו החלומות הרטובים
זה האגם השקט שקורא לך
אתה תמצא אליו דרך
תקפוץ לתוכו תשחה בריכה


הנה זה אתה

לא צריך איתך לריב בשביל לדעת שאתה לא מקשיב
ורק חוזר על עצמך
מייצר עשר קילו מגרם אחד בדרך הזאת תישאר לבד
סוגר דרכי בריחה

תתרחק תתקרב תשבור דברים
תפסיק לשחוק את החלום
תחייה חיים של אחרים
תבין
זה תלוי בך
תוציא הכל בחוץ
תשמור הכל בפנים
תקנה אקדח תיסע רחוק
תדבר עם ההורים
הכל נכתב
אנחנו לא קובעים

חריץ גדול נבקע בפנים זאת ההתחלה של ימים טובים
ושל העץ ניזון מהגרעין
רוח כמו מלכה קרה מכה חדה בלי אזהרה אתה
אוהב אותה

כולם אמרו לך להיזהר
עכשיו אחריך מה יישאר
רחמים
וחוסר הבנה
לקחת סיכון ולא ויתרת על כלום
נסעת רחוק אבל נשארת אטום
מה מה יהיה איתך?

הנה זה אתה


עוד כמה חודשים

עוד כמה חודשים אלמד כמה דברים
יהיו לי מחשבות יותר משהראש יוכל להכיל

מאוד מאוד עסוק בלי זמן למשחקים
רק רציניים עוד כמה חודשים

אני אהיה ראוי יותר מסתם כיסוי
להיות או לא להיות איתה
בתוך קבוצה גדולה יושבים בבית קפה
כל אחד אומר מילה שהיא תהיה גאה

בשלב האחרון אסדר את החדר
היא תיכנס בשמלה ותחתונים אדומים

במיטה שאני שוכב אני אשכב איתה
בגלל זה אני לא נרדם זאתי הסיבה

אני אהיה ראוי יותר מסתם סיכוי...


אני כאן

עברתי את החששות
איפה שקשה לחיות
מכל הטעויות מכל ההבנות
אני כאן

רמז לבאות
עכשיו אפשר לראות
בין כל הטעויות האופציות הפתוחות
אני כאן


חצי חיוך

תשיג חיוך לשים על הפרצוף
כי כבר היית כל כך הרבה דברים
עכשיו אתה מתחיל לצוף
כמו מטהר האוויר בשירותים
מים מהברז הם שוב הכי טובים
להישאר ער עד הבוקר ולישון עם חברים
אני זוכר אור של בוקר
וחיים מאוד פשוטים

אני מפחד שינשור לי השיער
כולם יראו שיש לי ברקוד על הראש
החברה שלי תבין שאני סתם מכוער
לא באמת מסובך ומאוד מאוד עמוק
מתגעגע לימים של המדפים המוצלים
שם הניאון לא שוקע אף פעם
יש אנשים שתמיד יהיו דפוקים
שלא נולדו בשביל לכבוש את העולם


put you down

באמת מזל טוב

באמת מזל טוב ששברת את ליבי.
באמת מזל טוב שקרעת את בשרי.
באמת מזל טוב; ממש הישג מיוחד.
באמת מזל טוב שהשארת אותי לבד.

הבוקר הבטתי מהחלון בחדרי
שמעתי ציפור ולא היה אף אחד איתי.
בלילות כשאני שוכב לבד במיטה,
ודמותך משוטטת בראשי בלי שליטה.

באמת מזל טוב שעזבת אותי כך.
באמת מזל טוב עכשיו אני מדוכדך.
באמת מזל טוב- עשית עסקה טוב.
באמת מזל טוב; בטח ההרגשה.

כנראה שאהבתי אותך יותר משנדמה,
כל עולמי עכשיו ריק בגלל זה.
ואם היתה לי הזדמנות בליבך שוב לזכות
הייתי נוהג אחרת אך אלו סתם אשליות.

באמת מזל טוב שהחזקת אותי על הקו.
באמת מזל טוב! עכשיו אין מצב.
באמת מזל טוב שלך זה הספיק.
באמת מזל טוב; מעולם לא ידעת להפסיק.


רוחות של טמטום

מישהו באמת נוטר לי טינה, הם שותלים סיפורים בכל עיתון שיש.
מי שזה לא יהיה הלואי יפסיק עם זה, אבל מתי אוכל רק לנחש.
אומרים שיריתי באיזה איש אחד ולקחתי איתי את אשתו להוואי,
היא ירשה מליון דולר שם, וכשהיא מתה זה עבר אלי-
לא אשמתי שהתמזלתי...
אנשים רואים אותי כל הזמן ופשוט לא יכולים לזכור איך להתנהג.
ראשיהם מלאו רעיונות גדולים, תמונות כוזבות ופרסומי שוגג.
אפילו את, אתמול מוקדם, נאלצת לשאול אותי מה קורה.
לא האמנתי, אחרי כל השנים, שאת לא מכירה אותי יותר טוב מזה-
גברת...

רוחות של טמטום, נושבות עם כל תנועה קלה של פיך,
נושבות על בדלי הסיגריות שאני משליך.
רוחות של טמטום, נושבות כל אימת שאת מזיזה ת'לשון,
את שורה בטמטום, פלא שאת עוד זוכרת איך לנשום.

פגשתי מגדת-עתידות, היא אמרה "תיזהר, צפויה לך מכה קשה".
לא ידעתי שקט ושלווה כל כך הרבה זמן אנ'לא זוכר ת'הרגשה.
יש חייל בודד תלוי על צלב, ערפל מכסה על הזוהמה;
לא יכולת לדעת, אבל בסוף יצא שהוא ניצח במלחמה-
אם כי הובס בכל קרב בה...
התעוררתי בשולי הכביש חולם בהקיץ איך נראים לפעמים הדברים.
תיפוף רכבת בראשי דופק כמו פטיש ועושה לי כוכבים.
פגעת במי שאני הכי אוהב וכיסית על האמת בשקרים,
יום אחד תשכבי בבור זבובים מעל ראשך חגים-
דם בבגדייך...

רוחות של טמטום, נושבות דרך הורד על קברך.
נושבות בין הוילונות שבחדרך.
רוחות של טמטום נושבות כל אימת שאת מזיזה ת'לשון.
את שורה בטמטום, פלא שאת עוד זוכרת איך לנשום.

כח המשיכה משך אותנו מטה והגורל עצמו קרע אותך מקרבי.
אילפת את הפרא בכלאי אבל זה לא הספיק כדי לשנות גם את לבי.
עכשיו הכל קצת במהופך, למעשה הופסקה אפילו כל תנועה;
מה שרע הוא טוב, מה שטוב הוא רע, תגלה ת'אמת בראש הגבעה-
אתה עמוק למטה...
שמתי לב בטקס אז שהשחיתות כילתה בך כל חלקה טובה.
אני כבר לא זוכר את הפנים שלך, פיך שונה, אין בך טיפה של אהבה.
איש הדת עמד, לבוש שחורים, חקוק באבן כשהבניין נשרף.
לא בטחת בי ולו לשנייה, מעולם לא קרה לי שאביב חלף,
וכה מהר הפך לסתיו...

רוחות של טמטום נושבות מסביב ראשי במעגל.
ממשרדי הממשלה אל הקרנבל.
רוחות של טמטום נושבות כל אימת שאת מזיזה ת'לשון
את שורה בטמטום פלא שאת עוד זוכרת איך לנשום.
דחקנו מדי אחד את השנייה עד שזה הפך לכעס סערה.
עכשיו כשאני עובר ליד דלתך אני מנסה לחלום שכל זה לא קרה.
הבנתי שאבדת לי בכל מקרה, למה להמשיך, אין טעם בכלל.
כדי לדבר איתך אצטרך לחשוב ולהמציא לך איזה תירוץ משוכלל-
זה נראה לי קצת דבילי...
נבגדתי על ידי הכל פעם אחרונה ועכשיו אני חופשי.
נפרדתי יפה מהחיה הרעה על קו הגבול הדק שעמד בינך וביני.
לעולם לא תדעי על הסבל שלי או מכמה כאב אני מתעלם,
ולא אדע עלייך את אותם דברים, קדושת-אהבתך ואם זה משתלם,
וזה אפילו קצת חבל לי...

רוחות של טמטום נושבות אצלנו דרך הבגדים.
נושבות בין השורות שאנו כותבים.
רוחות של טמטום, נושבות אצלנו אבק מהמדפים.
אנחנו שורים בטמטום,
פלא שזכרנו אפילו איך חיים.


המלכה אסתר (בערך)

כשאימך מחזירה את כל הזמנותייך,
ואביך, לאחותך הוא מספר,
שנמאס לך מעצמך ומכל יצירותייך,
בואי אליי המלכה אסתר.
בואי אליי המלכה אסתר.

כשכל נשות הפרחים דורשות שוב מה שהשאילו,
וריח הורדים לא יישאר,
וילדייך, מתנכרים לך הם אפילו,
בואי אליי המלכה אסתר.
הלא תבואי אליי, המלכה אסתר?

כשכל הליצנים שהיצבת שייצחקו לך
הלכו בקרב או במשהו אחר,
ונמאס לך שהכל כאילו חוזר לך,
בואי אליי המלכה אסתר.
הלא תבואי אליי, המלכה אסתר?

כשכל יועצייך הגדולים מאבדים מידות
לרגלייך, לשכנע אותך מה חסר,
מנסים להוכיח שיש להקצין את המסקנות
בואי אליי המלכה אסתר.
הלא תבואי אליי, המלכה אסתר?

וכשכל הגנבים שהפנית להם לחי שנייה,
כולם באים אלייך כדי לקטר,
ואת רוצה מישהו שאין חובה לומר לו מילה,
הלא תבואי אלי המלכה אסתר?
הלא תבואי אלי, המלכה אסתר.


התעוותות של הגורל

הם ישבו יחדיו בפארק,
בשמי הערב חושך דק,
הביטה בו וליבו פסק לרגע מלפעום,
הרגיש לבד פתאום והצטער שיצא בכלל
וצפה בהתעוותות של הגורל.

הם הלכו לצד התעלה,
אני זוכר היטב, במבוכה קלה,
עצרו אז בפונדק שינה עם אור נאון שהשתולל
הוא הרגיש את חום הליל מכה בו כאילו נפל
מרכבת, התעוותות של הגורל.

אי שם ניגן סקסופון חנוק,
כשהם עברו ליד השוק,
כשדרך צל חדר מין אור מחוק, כשהוא התעורר
היא זרקה לאיש עיוור מטבע לתוך הסל
ושכחה מהתעוותות של הגורל.

הוא קם, עירום היה חדרו
היא לא הייתה שם לצידו,
אמר "לא אכפת לי" לעצמו, פתח את חלונו
הרגיש ת'ריקנות הזאת בתוכו שלא הבינה כלל וכלל
תוצאה של עיוותו של הגורל.

שומע קולו של השעון המעורר
מסתובב עם תוכי שמדבר
צד אותה בנמל הסוחר שם נכנסים המלחים,
אולי שוב יחליפו מבטים עד שזה יהפוך בלתי-נסבל
מחכה לעוד עיוות של הגורל.

אנשים אומרים לי שזה חטא
להשאיר בפנים את מה שיש לתת,
היא היחידה היכן שהיא נמצאת אך דרכה לי היא אבדה
באביב היא נולדה, ואני נולדתי בלי מזל,
לך תאשים התעוותות של הגורל.


כל מה שאני רוצה

לא רוצה לעשות לך חום
להרוס חלום או למלא לך יום
או לסגור אותך או לשבור אותך
או שמור אותך או לגרור אותך

כל מה שאני רוצה
שיצא מזה משהו יפה.

לא רוצה שזה ייקח שנים
להלבין פנים או לסתום חורים
או לסגוד לך או לבגוד בך
או לחמוד בך או לחשוד בך.

לא רוצה להיות לך אח
מלאך שסרח או חבר שברח
או ליפול בך או לנזול בך
או לשאול לך או לפעול בך.

לא רוצה לעבוד בשבילך
לשרוד בשבילך או לרעוד בגללך
או להפוך לך שולחן או לצרוך מן המוכן
או לתת לך עוד זמן או לברוח מכאן


סניור

סניור, סניור,
התדע לאן אנחנו נוסעים-
כביש המחוז או יום הדין?
הזמן כאילו חוזר לי לאחור.
האם יש אמת בזה, סניור?

סניור, סניור,
התדע לאן יכלה היא לברוח,
ועוד כמה זמן נמשיך לנסוע?
מתי אפסיק לחפש ואוכל לחזור?
האם יהיה לי נוח שם, סניור?

עוד נושבת רוח פרא בסיפון עליון,
על צווארה צלב הברזל משתלשל מקצהו של תליון.
עוד מנגנת התזמורת במגרש הריק
בו חיבקה אותי והבטיחה לי ש"לעולם לא נתנתק".

סניור, סניור,
עודי רואה את העגלה,
מריח זנב הדרקון מצילה,
והמתח הזה קורע לי את העור.
עם מי אני יכול לדבר פה, סניור?

הדבר האחרון שקרה לפני שהכל התמוטט
היה רכבת של שוטים מתמוטטת לאורך שדות מגנט.
צועני עם מוט של דגל ותכשיטי מופת
אומר "בן, זה לא חלום יותר זה קורה באמת."

סניור, סניור,
הרי קשה מעור הוא ליבה-
ובכן, תן לי רק עוד דקה
לאסוף את כל מה שהיא הצליחה לשבור.
עכשיו אני מוכן אם אתה מוכן, סניור.

סניור, סניור,
בוא נהפוך את היוצרות-
ננתק את השרשראות.
אני לא מוצא שום הגיון שאפשר לשמור.
תגיד לי למה מחכים עכשיו, סניור?


האיש במעיל השחור

צרצר מצרצר, מן הרוח איוושה,
יש שמלה מכותנה על החוט יבשה.
חלון כמו פירצה ועץ מיפן,
כפוף לאחור מסופת הוריקן.
לא מילה או מכתב, לא מבט לאחור,
היא הלכה עם האיש במעיל השחור.

מישהו ראה אותו בפרברים,
משוטט כמו חתול ליד אולם ריקודים.
הסתכל בעיניה כששאלה בשימחה,
אם רוצה הוא לרקוד, פניו- מסיכה.
מהתנ"ך, הם אמרו, הוא ציטט, מהמקור,
מאובק היה האיש במעיל השחור.

המטיף אז דיבר, הוא נשא אז דרשה:
"מצפונו של אדם הוא מושחת ומרושע.
אל תסמוך עליו שיאיר דרכך
כשמי שחייב לספקו- זה אתה."
קשה לבלוע את זה ואת הפה גם לסגור-
נתנה ליבה לאיש במעיל השחור.

לא טועים בחיים, אנשים כך אומרים.
זה נכון, לפעמים כך נראים החיים.
אבל איש אינו מת או חי, רק צף על פני אור,
היא עזבה עם האיש במעיל השחור.

יש אד על המים, עוד מיוני נשאר,
תחת סהר גבוה יש עץ שנעקר.
הדופק, התנודות, והרצון הרוטט,
מישהו בחוץ מכה סתם סוס מת.
לא מילה או מכתב, שיהיה מה לזכור-
היא הלכה עם האיש במעיל השחור.


אנג'לינה

תמיד הייתה בי הנטייה להסתכן
אני חצי נסוג וחצי מתקדם
איפה שקוף רוקד והנהר זורם לצלילי הקונצרטינה.
דם יבש בשער זהוב, אני הולך מחוף לחוף
אני יודע בדיוק מה הביא אותי אלייך לבסוף.
אבל למה את חושבת שראית אותי כבר זה מקרוב,
אנג'לינה?

עיניו שני חרכים, שלא יבישו שום נחש
עם פנים שכל צייר יצייר בקו מטושטש.
עובד איזה אל עם ראש צבוע וגוף אישה מלוטש,
איזה פסל מחרסינה.
האם אני צריך אישור ממך להפנות לחי שנייה
מדוע עלי לדבר אם את קוראת כל מחשבה?
ולא, אנ'לא יודע כלום על האיש הזה בתמונה,
אנג'לינה...

שם בעמק הנפילים, שהעושר בו רב
השזיפים המתיקו מיץ וזבו דבש וחלב,
השופט דחה את הערעור וסילק אותי מעליו
והגעתי הנה...
כשתחדלי מקיום את מי תוכלי להאשים?
ניסיתי לאהוב אותך אבל המשחק הזה לא מתאים.
אויביך הגדולים וחבריי הטובים הם אותם האנשים
אנג'לינה...

דרך שדה הקרב דוהרת מרצדס שחורה
משרתיך יגעים אתה ערום ועריה.
איפה, איש גדול, אתה רוצה לאבד ת'משרה
ירושלים או ארגנטינה?
היא נחטפה מחיק אימה כשהיתה רק בת שלוש
עכשיו יצר הנקם סופק ואין לו אלא בגדים ללבוש.
הוא מוקף מלאכי שמים ולה יש שק מכסה על הראש,
אבל כך גם לך, אנג'לינה.

אני רואה חלקי אדם מנסים את גן עדן לכבוש
יכול לראות פרש על סוס חיוור צועד בראש
תקבלי מה שתרצי , רק תבקשי, אין לך מה לחשוש
בואי הנה, התקרבי-נא.
בני איזה שביל נסיגה לאורך הגרם המתפתל
אחרי המלאך הרב-פרצופי והעץ המתעקל
בוכה במקומות טמאים ומבקשת את רחמי האל
אנג'לינה.


שתרגישי את אהבתי

כשהגשם בפנייך נושב
כל העולם על כתפייך יושב
אוכל לתת לך אז חיבוק אוהב
שתרגישי את אהבתי.

כשצל הערב והכוכבים
אין אף אחד לייבש את פנייך הדומעים
אוכל לאחוז בך כך מליון שנים
שתרגישי את אהבתי.

עדיין לא החלטת מה נכון –
אני לא אפגע בך לעולם.
ידעתי מהרגע הראשון:
את לא כמו כולם.

אלך רעב, אלך רצוץ-שבור
אזחל לאורך הרחוב העכור
אעשה כל מה שתרצי זה ברור
שתרגישי את אהבתי.

הים פתוח סוערות סופות
ועל הכביש של החרטה
רוחות שינוי נושבות דמעות יובשות
את לא מכירה אותי לעת עתה.

אוכל לשמח אותך, להגשים לך חלומות
אין דבר שלא אוכל לעשות
אלך בשבילך עד סוף העולמות
שתרגישי את אהבתי.


ילדת רחוב

ילדת רחוב,
ידי כל הרלם לא יחזיקו אותך אל חומה.
אש לבך חמה מגעת,
חום צעדייך יביא בה שריפה.
אין לי בית- בואי קחיני למחוזות תיפופך
הרם.
שרק אדע אז,
לכשתחבקיני,
ניצחונותיי טרם נס ליחם.

ילדת רחוב,
שלם נבלעתי;
כה עמוק נפלתי בך.
עיני פנינה,
מבט פראי,
נצנוץ שיני היהלום שלך.
הליל שחור-בור לו- בואי הפכיני אדום אוהב
מחיוור מפחיד.
שרק אדע אז,
לכשתכתריני,
אם את היא זו שחיפשתי תמיד.

אודותיי אני תהיתי
מראיתיך עומדת שם;
על צוקי קסמך הפראי רוכב לי:
אדע קרובה את-
לא אדע היכן.
את היית בי, את עשית בי- עליי לצחוק עד
שאתמוטט.
עלי לדעת,
לכשתגעי בי,
שאדע אם אני באמת.


את ילדה גדולה עכשיו

שיחתנו, מתוקה וחטופה,
כמעט והפילה אותי לריצפה.
וחזרתי לגשם, ואת על ארץ יבשה.
איכשהוא נוצר מצב-
את ילדה גדולה עכשיו.

ציפור באופק, על גדר ישובה,
שרה לי ת'שיר שלה מטוב ליבה.
ואני כמו הציפור, שר רק בשבילך,
מקווה שאוזנייך שומעות
אותי שר דרך הדמעות.

הזמן מטוס סילון הוא, טס מהר מדי,
וחבל שאלך לדרכי עכשיו בלי להשאיר כלום אחריי.
אני נשבע שאשתנה, תראי מה את יכולה לעשות.
אני יכול להשתנות,
גם את תוכלי לשרוד.

האהבה כה פשוטה לציטוט משפט.
את ידעת את זה תמיד, אני לומד את זה עכשיו.
אני יודע שאמצא אותך כחדרו של מישהו.
זאת האמת שיש לחשוף-
ילדה גדולה את, עד הסוף.

שינוי מזג האויר תמיד הוא קיצוני,
אבל מה הטעם בשינוי שאיננו הגיוני.
אני יוצא מדעתי, בכאב שלא מניח לי!
כמו פקק שעם בליבי,
מאז שאינך איתי.


רוב הזמן


בגלל הכשלונות

בגלל הכשלונות שלי עם בחורות
אין לי כוח יותר לעבוד
לא לצאת החוצה בכלל. כן
יש לי בושה גדולה עכשיו מקהל

לא מוריד את המכחול מהבד
לא מוציא את הסיגריה מהפה
אולי רק בשביל לשתות
לשתות הרבה קפה (טייסטרס צ'ויס)
(זה שורף לי ת'לשון, אני לא יכול לישון)

יש לי מליון מריצים ששונאים את הפנים שלי
כן, אחרי עשרים שנים פיצחתי את העקרון
אני יכול לצאת עכשיו מהארון
אני יודע מה אני רוצה להיות
אפשר להתחיל לחיות


מפלצת ירוקה

תראי מה יש לי ביד
זה אולי מתאים גם לך
תרצי אחד אני אתן לך כמה
זאת לא העיר שעושה לך בחילה
זה ההר שעליו היא בנויה
כמו מפלצת ירוקה

הקאובוי המאוהב נעלם
זה סיפור על אלמנה
על ההיסטוריה של המערב
כל מה שבא לפני הים
זאת לא הדלת הנעולה
זאת האישה ההבטחה
קל להתרגל להרגשה
כמו מפלצת ירוקה


רוצה להיות מהנדס

רוצה להיות מהנדס
לבנות גשרים שעליהם עוברים
מעל כבישים, בתוך ערים
מעל שדות, לבנות גשרים יפים
כל הבתים אדריכלים בונים
אבל גשרים מהנדסים

בשטחים הורסים בתים
אולי יבנו גשרים יפים במקום
עבודה למהנדסים ולאלף פועלים לא מפה
נבנה איתם גשרים יפים
במקום בתים מכוערים
אולי נהיה מאושרים במקום


מיזו

כשאמרו שהלכת בלי לומר אף מילה
לא חשבתי אפילו לרגע שאת סתם מגעילה
רק דמיינתי ת'רגליים שלך
דורכות על מקום אחר
ונזכרתי במה שבדרך כלל אמרת
כשקשה לך להסתדר:
"אולי כדאי שניפרד לפני שתרצה לעזוב,
אולי תמצא מישהי שיותר קל לאהוב"

אנזימים מתנפצים על הקרנית בעין
מעכלים את כל מה שאנחנו רואים
סוחבים הכל לתוך המים
הופכים לחום ירוק את כל הצבעים
הרגע שלפני הנשיקה
הבהלה שהלכה וניתנתקה
איך שנגעת לי בישבן
אני מזמן לא זוכר את כל זה
יודע שצריך להיות
זה לא כאן


עלים ותפוחים (רקובים)

למה את הולכת מכאן עכשיו
עלים ותפוחים
אולי כדאי שנתכתב
אולי כדאי שתחזרי אליי
עוד מעט
עלים ותפוחים
עלים רקובים
כל כך קרובים


כל הימים

כל הימים הם קדימה
רוב סוגי הצמחים עוד ימשיכו לגדול
ומה שאין בך פנימה
תוכל מחר לבשל ולאכול

בתוך הראש יש לך מוח
גם בלי לגעת בו זאת עובדה
והוא עובד כמו קן נמלים משומן
עם זרמים של חשמל והמון תודעה

ואם פוגעת בו אבן
זה כואב אותו הדבר בדיוק
אפילו אם אתה רובוט
אתה סוג של קולקטיב
שלתשומת לב הוא זקוק

כל הגרביים שקיבלת מאחיך הגדול
לא יספגו את האגם שבתוכך חקוק
מאז שהיית תינוק נהנית
מהדליפה הזאת של הבקבוק

וגם עכשיו בחלומות הרטובים
זה האגם השקט שקורא לך
אתה תמצא אליו דרך
תקפוץ לתוכו תשחה בריכה


בין המוחשי והמופשט

מסיבות לא ברורות לא נהניתי במסיבה
הבאתי שש בירות ורקדתי עם כולן
אחת, אחת, אחת, אחת, אחת, אחת,
השערות מצאו בראש שלי מקלט

אמרו לי שיש קשר בין המוחשי והמופשט
חשפנו את הקלפים והטלנו קוביות
וכשהבטנו בראי נדמינו לחיות חושבות
העתיד נתפס בסריג המעשים
כמו עלים וקצת לכלוך כשעל העשב נשכבים
אמרו לי שיש קשר בין המוחשי והמופשט


חתכים מנייר

זה חתכים מנייר, זה לא נחשב, קצת זמן והכל עובר.
הם מסמלים את המצב, הם אומרים תחזור אתה צריך לדבר עכשיו:
"אין לי סיכוי יותר, רק אולי איזה בורג ישתחרר" עכשיו:
"אין לי רצון אחר חוץ משהכל יסתדר, יתפורר".
את קראת לי זהב, (עשרים וארבע קראט של משחק מחורבן).
את ביחד עכשיו, לא יעזור, את לא רואה ולא תראי
את מה שבאמת נחשב עכשיו
אין לי סיכוי יותר, רק אולי איזה בורג ישתחרר.
עכשיו אין לי רצון אחר חוץ משהכל בסוף יסתדר


אמא של מיה

זכרנו חלקים וחלקים שמרו עלינו
מלעוף כמו שום דבר בין חלקיקי אבק
זאת לא השואה, לא רצח עם,
זה מה שבאמת חשוב אחרי שהבסיס כבר קיים
היא הדעת והחופש, האמת והיוזמה ואהבת חיים.
מותר לדרוך לה על הקבר או להישען על המצבה.
המתים הם לא קדושים, זאת האמא של מיה.
האם את שואבת מהמוות כוח להמשיך?
להיות אנתרופולוגית, ללמוד על אינדיאנים
או סתם לראות סרטים?
או שעדיין זה המוות ששותה אותך לכלום
כי היא קבורה אותך באדמה, היא אינסופית והיא שלה,
היא קבורה אותך באדמה, היא אינסופית והיא שלך,
היא קבורה באדמה, זאת האמא של מיה.